<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת בהר</h1>
<h2>דף ל:</h2>
לא תעבוד בו עבודת עבד [ויקרא כ"ה]. שלא תנהוג בו מנהג בזיון שלא יטייל אחריך ולא יוליך כליך למרחץ. עבודת עבד אי אתה נוהג בו, אבל אתה נוהג עבודת עבד בבן חורין. ולא עבודת בזיון. ותניא במכילתא ואם היה רגילותו בכך מותר. ולכך פסק דשרי לקבל מן השמשין יהודים מלאכת בזיון כיון שרגילין בכך. ובגמרא [כתובות צ"ו ע"א] מפרש כל מלאכה שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו, חוץ מנעילת הסנדל והרחצת פניו ידיו ורגליו. ולא אמרן אלא במקום שאין מכירין, אבל במקום שמכירין מותר. וכן פסק תלמיד לרב כמה דפרישית ולכך אמרו [פסחים נ"א ע"א] תלמיד אינו רוחץ עם רבו אלא אם כן צריך לו. ותניא עם כל אדם רוחץ אבל לא עם אביו וחמיו פי' משום הרהור. ופסק דוקא במרחץ שאין בו מים אבל במרחץ שיש בו מים מותר. כי עבדי הם. שטרי קודם עליהם. אשר הוצאתי וגו'. על מנת כן הוצאתי אתכם שלא ימכרו ממכרת עבד.
ומטה ידו עמך והחזקת בו [ויקרא כ"ה]. ואל תניחהו שיפול, למה זה דומה למשאו שעל החמור עודהו עליו ונופל ומטה אחד מחזיקו נפל לארץ חמשה אין מעמידין. והחזקת בו. אפילו ארבע וחמשה פעמים. ולפי שה' יתירה לכך נקט עד ה' פעמים. עמך. יכול אתה רואהו מפסיד עצמו לתרבות רעה תלמוד לומר עמך בדומין לך. וקצת קשה תיפוק ליה מדכתיב אחיך. יש לומר הוה אמינא אע"פ שחטא ישראל הוא. אך פירש הרב ר' אליעזר ממיץ שאם העני עבריין במזיד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ולא לקה לאו אחיך הוא ואין אתה מצווה להחיותו ולא לעוזרו. וראיה [ע"ז כ"ו ע"ב] מדאיצטריך לכל אבידת אחיך לרבות המשומד, אלמא דאי לאו ריבוייא אינו בכלל אחיך. והא דאמרינן [סנהדרין מ"ד ע"א] אע"פ שחטא ישראל הוא, פי' ישראל מיקרי מ"מ אחיך לא מיקרי. וראיה [מכות כ"ג ע"א] מדכתיב (דברים כ"ה י"ג) ונקלה אחיך לעיניך אחר שלקה אחיך הוא, הא קודם שלקה לאו אחיך הוא. ולכך פסק אדם שעבר על השבועה או על החרם או על לאו במזיד ולא לקה פסול להעיד, דלאו אחיך הוא.
<h2>דף לא:</h2>
שנה תמימה. זו שס"ה ימים דברי רבי וחכמים אומרים י"ב חדש מיום ליום נתעברה השנה למוכר נתעברה. מכאן פסק רבינו וורדימס דחדש עיבור הוה מן המניין גבי מינקת חבירו, מדאיצטריך קרא דכתיב תמימה אלמא דאי לאו קרא (לא) היה מן המניין. וכן נראה פסק. וכן כל דבר כמו שמשכיר משנה לשנה סתם, חדש העיבור הוי מן המניין. והרב רבי יעקב מאורליינש ז"ל מביא ראיה (מ)[ב]מניקת חבירו דחדש העיבור מן המניין, מדכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, מכאן רמזה תורה מניקת חבירו עד כ"ד חדש, בגמטריא תבש"ל לבר מיום שמת בו ויום שנתארסה בו והם פעמים שס"ה, אם כן חדש העיבור מן המניין. והלכה למעשה הורו כן.
